כלכלת טוב משותף
אחת השאלות המרכזיות בתחומי העשייה המקומית נוגעת ליצירת תנופה כלכלית שמביאה שגשוג ושיפור באיכות החיים. כלומר, כיצד לבנות כלכלה מקומית שמיטיבה עם התושבים וקהילותיהם, עם העסקים, ועם הרשות – כלכלה המסתכלת על בני אדם – כלכלת טוב משותף.
מרבית הרשויות המקומיות פועלות מתוך הנחה כי בכדי להגיע לשגשוג כלכלי ברשות, צריך להגדיל את התקציב ככל הניתן וכך יהיו משאבים רבים יותר לחלוקה ולשגשוג רבתי. מאידך, תפיסה שמתמקדת בכלכלת הטוב המשותף, גורסת שהשגשוג מגיע ממגוון מנופים ברשות, וממגוון משאבים, לא רק הכספיים. חלקם יבואו לידי ביטוי בתמורות כלכליות ישירות ואילו חלקם בתמורות חברתיות וסביבתיות. זו תפיסה שמבינה שהפעילות הכלכלית ברשות היא מעצבת מרכזית של החיים ברשות, ולכן את התנאים לשגשוג ניתן וצריך לייצר תוך כדי הפעילות הכלכלית ולא רק בסופה.
כלכלת טוב משותף, מזהה באיכות החיים של האדם את אחד המרכיבים המרכזיים לאושרו, ולחיזוק הרשות המקומית. איכות חיים זו מושפעת ממשפחה, קהילה וגורמים רבים נוספים שאינם חומריים. מתוך הבנה זו, ישאף ראש הרשות, להעשיר את חייהם של התושבים לא רק מבחינה חומרית אלא גם ע"י הגברת הקשרים החברתיים, איזון בין פנאי לעבודה, חיזוק הגאווה המקומית, שמירה על מרחב ציבורי פתוח וירוק, על אוויר נקי, חיי תרבות ויצירה תוססים ועוד.
1. פיתוח כלכלי צריך להיות מבוסס מקום, אנשים ותרבות - להתבסס על משאבים מקומיים; ערכי טבע ותרבות ויכולות וצרכים של התושבים. על כן נדרש תהליך מיפוי לזיהוי מקורות השגשוג המקומיים, ולזיהוי הצרכים של כלל התושבים.
2. מטרת כלכלת הטוב המשותף היא לקדם את רווחת כלל התושבים ואת השגשוג החברתי-סביבתי. לכן הרשות תבחן את החלופות השונות לפיתוח מקומי לא רק על פי כמות הכסף שייכנס לקופתה בטווח הקצר, אלא בעיקר על פי השפעתן על הקהילות, המרחב הציבורי, חיי התרבות ואיכות הסביבה.
3. הרשות המקומית כשחקן כלכלי. הרשות המקומית צריכה להוות גורם משמעותי בהנעת השגשוג המקומי. הרשות צריכה לקחת תפקיד פעיל כמחוללת פעילות כלכלית, שתתרום לחיזוק הקהילות המקומיות, לחוסן העסקים המקומיים ולהתפתחות תחומים עתידיים.
-
הרשות כעוגן – העירייה עצמה יכולה להפוך לשחקן כלכלי משמעותי ברמה המקומית. בחינה מחודשת של מערכות הרכש, כוח אדם, בנייה ופרויקטים – כמחוללי כלכלה ותעסוקה מקומיים יכולה להשאיר משאבים רבים ברשות.
-
אצלנו בחצר – פעמים רבות רשות מקומית מנהלת את המשאבים במיקור חוץ; אנרגיה מגיעה מתחנות כוח, מים ושפכים ממתקנים אזוריים, פסולת משונעת לאתרי הטמנה ומזון מגיע ארוז ומעובד משדות רחוקים. ייצור מקומי יכול לספק מקורות הכנסה ותעסוקה משמעותיים. ניתן לייצר אנרגיה בעיר על הגגות הפרטיים והציבוריים, לגדל מזון בעיר או בקרבת מקום ולהפוך את הפסולת למשאב לבנייה, גינות ותעשייה. ייצור מקומי מקטין את ההשפעות הסביבתיות, מגדיל את החוסן המקומי ומחולל תעסוקה איכותית גם עבור שכבות המתקשות להשתלב בשוק העבודה, ונתפסות כנטל על השירותים החברתיים.
4. השגשוג המקומי מתבסס על שותפויות רחבות, הן בחלוקת המשאבים והן ברווחים ובתמורות. תהליכי פיתוח מקומיים יתבססו על העצמת התושבים, שיתוף של כלל מחזיקי העניין בקבלת ההחלטות, בניהול המשאבים ובחלוקת התמורות. שותפות רחבה כוללת גם את הגברת המכפיל הכלכלי - ככל שיש יותר עסקים ברשות המקומית, הצורכים שירותים וסחורות אחד מהשני, ומגדילים את הפעילות העסקית המקומית, כך גדלים המעגלים הכלכליים בהם תושבים לוקחים חלק והכלכלה המקומית הופכת לאיתנה וחסונה יותר, עם אפשרויות תעסוקה מגוונות ושגשוג עסקי רב, לרווחת כלל התושבים.
1. פעולות למיפוי מבוסס מקום
-
מיפוי זרימות וזליגות (מבוסס על מדל הדלי הדולף*) - משאבים נכנסים ויוצאים מהישוב, חלקם תורמים לרווחה המקומית וחלקם זולגים ישר החוצה. מיפוי מאפשר לזהות את המקורות, ואת הנקודות שבהן הזרימה מובילה אל מחוץ לישוב.
-
מיפוי גיאוגרפי של הכלכלה המקומית; היכן קונים ומשקיעים התושבים? התיירים? בעלי העסקים? הרשות עצמה? תושבי רשויות סמוכות ועוד.
-
זיהוי צרכים וחזקות - ניתוח SWOT לכלכלה המקומית במטרה לחשוף צרכים לא מסופקים ומשאבים לא מנוצלים.
-
נראות – תוצר תהליך המיפוי היא מפת המשאבים המקומיים וזהו נכס לרשות, חשוב להפוך אותה לאמצעי לחיבור התושבים וחיזוק המעורבות והזהות המקומית. מומלץ, להפוך אותה למותג ולתייג בכל ערוץ אפשרי.
2. שגשוג כלכלי שלא רק על בסיס כמות כסף
-
יצירת סט מדדים לבחינה של המצב החברתי והסביבתי בשיתוף הציבור.
-
פיתוח כלי הערכה ומדידה שישמשו את הרשות בבחינת חלופות.
3. הרשות המקומית כשחקן כלכלי
-
רכש מקומי - תעדוף מחדש של הרכש ומערכת ההספקה כך שתתמוך בכלכלה המקומית: מתן עדיפות לעסקים וספקים מקומיים במכרזים, התחייבות ארוכת זמן לרכש מקומי ועוד.
-
מינוף מוסדות עוגן - מוסדות שסביבם מתקיימת פעילות כלכלית קבועה, כגון: בתי חולים, בתי ספר, מוסדות אקדמיים ומתנ"סים. מיפוי הוצאות מוסדות העוגן ברשות ומחוצה לו וניתוב מחדש של מדיניות הרכש שלהם לטובת המקומי.
-
תמיכה בעסקים מקומיים והעצמת יכולות כלכליות - הקמת מועדון עסקים בינוניים, קטנים וזעירים. הכשרות ומנטורינג לבעלי העסקים, ומרחב להכרות ושיתופי פעולה. דו שיח בין הרשות לבין העסקים שאינו "אכיפתי" בעיקרו המאפשר הירתמות הדדית לטובת הקהילה, העסקים, הרשות והתושבים. מיקרו הלוואות, ארועי שיא, שדרוג המרחב הציבורי ומיתוגו.
-
ייצור משאבים מקומי – הערכה מחודשת וירוקה לניהול המשאבים המקומיים: ניתן להפוך את הטיפול במשאבים ובפסולות לטיפול מקיים ולהפוך אותם למקור הכנסה ושגשוג.
-
תמיכה ביזמים וביוזמות בתחום – תמיכה בכלכלה שיתופית, רשתות חברתיות ופיתוחים טכנולוגיים. בעידוד חשיבה חדשנית בעזרת הקמה, או תמיכה בהקמה, של HUB/חממה ליוזמות אלו, ואף באימוץ מטבעות מקומיים, עסקים חברתיים, וכדומה.
4. שותפות רחבה
-
תקציב השתתפותי - תושבים משתתפים בצורה פעילה בחלוקת חלק מתקציב הרשות. גוף השתתפותי של נציגי התושבים והרשות, ידון בנתח תקציב מסויים שאותו תקצה הרשות. המהלך מעורבות תושבים ושימוש בחכמת התושבים בנוגע לדרך הנכונה ביותר לספק את צורכיהם. התהליך רותם את הציבור לפתרונות המוצעים משום שהם פרי יצירתו.
-
יצירת פלטפורמות שיתוף - פלטפורמות שיתוף מאפשרות לאנשים נגישות למוצרים ושרותים מבלי שיש להם צורך בבעלות, לדוגמא: ספריית כלי עבודה מקומית המשאילה כלי עבודה. פלטפורמות אלו, מייצרות עוד קשרים בתוך הקהילה שאינם רק כלכליים, ובמידה ומדובר בפלטפורמה של הרשות, היא מגבירה את התקשורת בין הרשות לתושב
*מודל הדלי הדולף – פותח על ידי ה-new economic foundation באנגליה כדי להסביר את החולשה הכלכלית של רשויות מקומיות בזיהוי קצב זליגת המשאבים החוצה מהרשות המקומית.
1. מדריכי מיפוי ופיתוח מדדים
-
מדריך למיפוי מקומי – פרוייקט כלכלה מקומית מקיימת, שתיל
-
מדריך למיפוי כלכלה מקומית – Cities Alliance
-
מדריך למדידת המכפיל המקומי - מדריך הדלי הדולף
2. שגשוג כלכלי שלא רק על בסיס כמות כסף
3. רשות מקומית כשחקן כלכלי
-
מוסדות עוגן - מיזם יה"ב מוסדות העוגן
-
רכש מקומי - מגוון מדריכים באתר כלכלה מקומית מקיימת, שתיל
-
עסקים מקומיים - BZB מועדון העסקים הקטנים במועצה אזורית בני שמעון
4. שותפויות רחבות
-
פיתוח שת"פ רשות ועסקים מקומיים - תו ירוק לעסקים, עיריית תל אביב יפו
-
מרחבים כלכליים מקומיים - פרויקט המעגל וגן החשמל בתל אביב
-
ייצור משאבים מקומי – אנרגיה במועצה אזורית אילות והעיר אילת
-
מודל שותפות בין מגזרית – מרכז השל לקיימות
-
תקציב השתתפותי - ניו יורק ומקומות אחרים בעולם
-
כלכלה שיתופית - "Sharing Cities: Activating the Urban Commons"
היכולת להוציא לפועל את ההמלצות הרשומות מעלה תלויה ביכולת ליצור את המבנים הארגוניים שיתמכו במהלך, ומעל לכל, לתת לפעולה מעמד וגיבוי מתמשך. רצוי למסד מנגנון קבוע – למשל יחידה אסטרטגית אשר תבנה מהלך אסטרטגי מתכלל שיתורגם לתוכניות עבודה ותקציב לרוחב היחידות ברשות.
פעמים רבות מדמים את הכלכלה לקטר – "הקטר הכלכלי". כדי שהקטר הכלכלי יוביל קרונות של שגשוג וטוב משותף הוא צריך שירתמו אליו את הקרונות הנכונים ונהג קטר בעל יכולת, שיוכל לנווט אותם ליעדם. אנחנו מקווים שהמסמך הזה יאפשר לעשות את שניהם.
ד״ר ליה אטינגר, יובל סתיו ורן רביב - מרכז השל לקיימות מקומית
ד״ר אורלי רונן - אוניברסיטת ת״א ומרכז השל
רקע
עקרונות מדיניות
100 ימים ראשונים
דוגמאות מהארץ ומהעולם
המלצה אחרונה וסוף דבר
תחבורה
תחבורה ציבורית איכותית משפרת את איכות החיים, מפחיתה זיהום, ויכולה לחסוך למשפחה עד 12,000 ₪ בשנה – אם היא עוברת מ-2 רכבים לרכב אחד, בזכות תחבורה ציבורית.
נושא התחבורה הפך לאחד המכאובים הגדולים של התושבים. אזרחי ישראל מבזבזים בכל יום שעות בפקקים, ולרובם אין ברירה אלא לנסוע ברכב פרטי. מדובר בפגיעה כלכלית במשק בשל אובדן שעות עבודה וכן פגיעה דרמטית באיכות החיים של רבים מאזרחי ישראל.
בערים גדולות – הפקקים הפנימיים בלתי נסבלים, ואילו תחבורה איכותית מאפשרת לוותר על הרכב, ולהגיע לעבודה בדרכים חלופיות. בערים בינוניות – היוממות מכתיבה את אורח-החיים, וקווים למוקדי תעסוקה ובין-עירוניים יכולים לשנות את מציאות החיים של הורים צעירים ומשפחות בכלל.
נכון להיום, חברי מועצה יכולים לשפר משמעותית את החיים של תושביהם בטווח הקצר, באמצעות הוספת קווים, הצפת כשלים, והגברת שיתוף הציבור מחד, והפיקוח על ספקי-השירות מאידך. רשויות חזקות יודעות ללחוץ על משרד התחבורה לספק פתרונות גם כאן ועכשיו, בעוד שכיום הפתרונות עליהם עמל משרד התחבורה ישנו את המציאות התחבורתית רק בטווח הבינוני והארוך, בעוד שנים רבות.
מי שיצליח 'מלמטה' להצמיח פתרונות – יהווה גם מודל ברמה הארצית, וכלל התושבים ירגישו זאת באופן מיידי.
1. מינוי מנהל תחבורה ציבורית עירוני - לקיחת אחריות עירונית.
2. יצירת מערך סקרי תושבים ושיתוף ציבור . הובלת משרד התחבורה וספקי-השירות לשיפורים תוספתיים בעקבות תהליך שיתוף הציבור.
-
בניית סקר שמראה לתושבים כמה כסף וזמן הם יכולים לחסוך, ולתת להם לתעדף איפה הם רוצים לחסוך בכסף/זמן.
3. היסעיות (שאטלים) ואוטובוסים למוקדי תעסוקה – נתיבי תחבורה ציבורית תוך המחשת החיסכון הכספי העצום למשפחה, אם אחד מההורים עובר לתחב"צ.
4. השפעה על דברים שבסמכות בלעדית של העירייה: הנגשת מידע, תחנות האוטובוסים: מרחב נעים, צל, מידע ברור, הנגשה לבעלי מוגבלויות, לגיל השלישי, לילדים קטנים וכו'.
5. אימוץ טכנולוגיות ופתרונות מתקדמים לחיזוק האמינות והתדירות של התחבורה הציבורית, במסגרת 'עיר חכמה'.
6. בערים גדולות: להתמקד במעבר מתפיסת ה'מרכז' שיוצא אל השוליים, לתפיסת 'רשת' שחותכת את כלל העיר
7. בערים בינוניות: להתמקד בתנועה יעילה למוקדי תעסוקה, וברשת בינעירונית למטרופולינים הקרובים.
1. לדבר עם התושבים, לשתף אותם, לפתח יחד איתם תכנית אסטרטגית.
2. שיפוץ תחנות האוטובוס, ומתן חזות נעימה ומזמינה לתחנות.
-
הנגשת תחנה לדוגמא לגיל השלישי, ותחנה לדוגמא לגיל הרך.
-
PLACEMAKING עם מעורבות תושבים לשיפוץ מרחב התחנות.
3. לאפיין וליצור תפקיד של 'מנהל התחבורה הציבורית' בעירייה.
4. הגדרת שכונה אחת, או מרכז העיר – והצגת פיילוט למהפיכת תחבורה מקומית, כדוגמא להמשך.
5. הצבת עמדות נגישות להפקת רב-קו וטעינתו.
6. דוגמא אישית: לנסוע למועצת העיר בתחבורה ציבורית.
7. הצגת תכנית לסימון נתיב התחבורה הציבורית הבא למוקדי תעסוקה, ותחילת קידומו.
8. יצירת פורום 'ערים שכנות' כתשתית לפעילות אזורית יעילה בתחבורה הציבורית – כנס מוביל.
- יצירת היחידה לתחבורה ציבורית, בעיריית תל אביב-יפו. העירייה לוקחת אחריות על ניהול ותכנון התחבורה הציבורית – מקידום פתרונות מקומיים, ועד ליצירת מדיניות אסטרטגית עירונית.
- 'מהיר בעיר' בגוש דן, והגברת הנת"צים בירושלים, שיצרו עדיפות לתחבורה ציבורית. מאבק תושבים ופעילים שהוביל את משרד התחבורה להשקיע עשרות מלש"ח בנתיבים מוסכמים שחוצים ערים ומובילים תושבים במהירות למרכזי הערים ולתל אביב.
-
זהו גם שינוי מדיניות מהשקעה רק בפתרונות התשתית המורכבים (הרכבת הקלה) אל התייחסות לרשת הפתרונות המשלימים.
- תהליכי שיתוף ציבור בתל אביב (בפרט ביפו), בת-ים, בירושלים (הר-חומה ותלפיות-מזרח בפרט), בחיפה – שינו את מפת התחבורה הציבורית השכונתית/אזורית לטובה.
-
שיתוף ציבור מציף עשרות שיפורים נקודתיים, ומביא גם לשינוי תרבותי ותפיסתי. הוא גם מגייס את הציבור לטובת מי שמוביל את התחום, בצורה מאורגנת.
- מאבקי תושבים בשדרות ואופקים ובדימונה – כמעט והכפילו את תדירות התחבורה
הבינעירונית באזור.
-
לחץ עובד!
- מאבק תושבים יחד עם אי-שביעות הרצון – הובילו לשינוי המכרז להפעלת הרכבת הקלה, לקראת סיום הניהול של 'סיטיפס'.
-
מאבק של כמעט עשור, ואלפי תלונות של תושבי ירושלים – הביאו לשינוי מדיניות במשרד התחבורה והעירייה, ויציאה למכרז שישפר את השירות באופן משמעותי
- מסלולי האופניים בתל אביב – שינוי בסדרי עדיפויות ששינה את אופן התנועה בעיר.
- דוגמאות מהעולם – וינה, פריז, מילאנו, ברלין – כמעט כל עיר אירופאית מבוססת על מערכת תחבורה ציבורית מגוונת ומסועפת, ורוב הציבור מגיע למרכז העיר בתחבורה ציבורית: רכבות עיליות, רכבות תחתיות, טראם חשמלי, אוטובוסים, אופניים להשכרה (רגילות וחשמליות), מוניות ועוד.
רקע
עקרונות מדיניות
100 ימים ראשונים
כיוונים חיוביים בארץ ובעולם
מידע נוסף
דת ועיר
האופי הדתי והיהודי של מדינת ישראל הוא אחד הבסיסים לחיים המשותפים של אזרחי המדינה, על אף המחלוקות על משמעות אופי זה. הזיקה החזקה של רבים בציבור היהודי וכן בציבור הלא-יהודי למסורת ולשורשי דתם, מייצרת מכנה משותף רחב יחסית עליו ניתן להתבסס כשמנסים להגיע להסכמות על המרחב הציבורי המשותף.
עם זאת, סוגיות "דת ועיר" שונות במהותן מסוגיות "דת ומדינה" גם אם יש ביניהן דמיון מסוים. השוני המהותי נובע מן העובדה שעל אף שיש חוסר הסכמה עקרוני בסוגיות מסוימות ברמה הארצית, הפתרונות לחלק מהבעיות ניתנות לפתרון שונה ברמה המקומית בשל הצורך בחיים משותפים ברמת היום-יום. כך למשל, נושא השבת במרחב הציבורי עוסק במרחב הציבורי הישראלי אך בפועל, כמו שנוכחנו סביב סערת חוק המרכולים, ניתנות פשרות לביצוע ברמה המקומית ואכן בזירה זו, הייתה רוב ההתרחשות.
"דת ועיר" ניתן לחלק למספר תחומים:
1. המרחב הציבורי המקומי-
-
שבת במרחב הציבורי המקומי
-
נשים במרחב הציבורי
2. תקציב, הקצאות ותמיכות-
-
עיצוב האופי השכונתי באמצעות הקצאות מבנים ושימושי קרקע כגון בתי כנסת, מוסדות חינוך, מקוואות, ישיבות, כוללים וכולי.
-
הקצאת משאבים לפעילויות תרבות יהודית ותורנית ושירותי דת
3. שירותי דת מקומיים ובעלי תפקיד-
-
רב העיר והרכב המועצה הדתית
-
המועצה הדתית או מחלקה לשירותי דת כספקיות שירותי דת מקומיים כמו מתן תעודות כשרות לעסקים, מחלקה לרישום לנישואין, תפעול מקוואות ועירובין
-
הפעלת בית עלמין על ידי חברה קדישא או גוף אחר
שירותי הדת לעדות לא יהודיות מסופקות על ידי האגף לעדות לא יהודיות במשרד הפנים וכן באמצעות בתי הדין העדתיים תחת משרד המשפטים.
1. הסכמה על אופי המרחב הציבורי המקומי באמצעות יצירת סולידריות בין מגזרים שונים. יש להבחין בין מרחב ציבורי שכונתי, עירוני ומחוץ לאזורי המגורים. בכל רשות המאפיינים הדמוגרפיים שלה, ויש צורך במנגנון ליצירת הסכמות על בסיס יחסי אמון במרחב הציבורי מתוך תפיסה שדין בני ברק אינו דין רמת גן ואינו דין אשדוד, תוך כיבוד המיעוט (חרדי, דתי, מסורתי, חילוני או לא-יהודי) ואורחות חייו.
2. שיתוף ציבור בהתוויית מדיניות שירותי הדת וההקצאות המקומית. זאת באמצעות הכנסת נציגות מגוונת ומייצגת בפיקוח על המועצה הדתית, בבחירות לרב העיר, בוועדות המוניציפאליות הרלוונטיות ובגוף מייעץ לראש הרשות.
3. הקצאת משאבים לפי צרכי האוכלוסייה המקומית ובהתאם למגוון הקהילות הפועלות ברשות.
1. אחריות על המועצה הדתית וכינונה כגוף מייצג ומגוון, לרבות ייצוג הולם לנשים, שפועל למען כלל האוכלוסייה המקומית באמצעות מינוי מועצה נבחרת מייצגת ויו"ר מחויב לטוב משותף.
2. "סדר" בתפקיד רב העיר. אם אין רב עיר – לחתור למינוי רב אחד לכהונה קצובה שמקובל על הציבור תוך הגדרת סמכויות ומחויבות למגוון הקהילות המקומיות.
3. כינון גוף מייעץ לראש הרשות שיורכב מראשי קהילות ומגזרים, אנשי רוח ומעשה, שיפעלו להתוויית כללים מוסכמים באשר למרחב הציבורי המקומי: בנושא השבת, נשים, פעולות תרבות והמרקם השכונתי.
4. הקצאת משאבים לפעולות תרבות יהודית באופן רוחבי שיותאם למגוון הקהילות הפועלות
במסגרת הרשות .
1. בעיריית מודיעין הוחלט סביב סערת חוק המרכולים להבחין בין המרחב הציבורי העירוני לבין המתרחש באזורי המסחר מחוץ לעיר, ולהותיר את מרכז העיר החדש כמקום בילוי ופנאי בשבת ללא פתיחת מסחר. זאת בהמשך לכך שהמסחר סגור כיום ברחבי העיר. כמו כן, הוחלט לאפשר פתיחת מרכול אחד בשכונה, בתורנות בדומה לבתי המרקחת.
2. בעיריית ירושלים החלו בקדנציה האחרונה לתמוך בארגוני התחדשות יהודית פלורליסטיים בתקנת תמיכה נפרדת, לאחר שנים של תמיכה בתרבות תורנית מסוימת בלבד.
3. מספר רשויות מקומיות הטמיעו את תכנית "ניצנים" שמפעילה תכניות של תרבות יהודית-ישראלית ברמה המקומית ופונה לקהל הרחב ולא למגזר מסוים
רקע
עקרונות מדיניות
100 ימים ראשונים
כיוונים חיוביים ברשויות בישראל
מידע נוסף
התחדשות עירונית
התחדשות עירונית טובה היא תהליך טבעי ואורגני הכולל התחדשות המבנים, התחדשות המרחב הציבורי והתשתיות. ההתחדשות מתייחסת הן לפן הפיסי המרחבי והן לפן החברתי ועוסקת במגוון תחומים משלימים הכוללים דיור, מבני חינוך, קהילה ומבני הציבור, את הרחובות ואפשרות הניידות בהם.
ההתחדשות העירונית היא הזדמנות לציפוף העיר באופן איכותי, המגביר את הנגישות למגוון הזדמנויות: כלכליות, חברתיות ותרבותיות. הצורך בהתחדשות איכות והיצע הדיור, הוא שלרוב מניע את מנגנוני ההתחדשות העירונית המקובלים היום בישראל, ומהווה הזדמנות לצמצום הפערים באיכות הדיור, עירוב אוכלוסיות, חיזוק המערכת הקהילתית, הגברת הנגישות לתעסוקה, מסחר, חינוך ותרבות ושיפור איכות חיי היומיום של התושבים.
התחדשות עירונית היא הזדמנות ל:
-
חידוש ושדרוג המרחב הציבורי
-
חיזוק מרכז העיר הוותיק והמסחר בו
-
שיפור מערך המגורים
-
שימושים תומכים בתושבי השכונה, מערך השירותים: מוסדות חינוך, קהילה והתרבות, מסחר ותעסוקה ותחבורה הציבורית
-
יצירת הזדמנויות לצמיחה של עסקים המקומיים (כלכלה מקומית)
-
עידוד יזמות מכל מיני סוגים, כולל יוזמות חברתיות
-
שמירה וחיזוק הזהות והשייכות של תושבי השכונה
-
חיזוק התשתית החברתית והקהילתית הקיימת, חיזוק האוכלוסייה הקיימת.
-
שיפור יעילות ומגוון אמצעי התנועה בתוך השכונה ובעיר
1.* התחדשות עירונית בראיה ארוכת טווח – גיבוש והגדרת שלבים, דרכי פעולה ותפישה אסטרטגית לניהול תהליכי התחדשות עירונית ארוכי טווח.
2. שיפור מערך החיים - התחדשות עירונית עוסקת בשני מישורים מקבילים: פיזי וחברתי. כאשר ההתחדשות נועדה לחדש ולשפר את כלל מערך חיי התושבים. התחדשות עירונית היא הזדמנות לתיקון ובחינה מחדש של מערך החיים במרחב העירוני.
3. מודלים כלכליים להתחדשות – מתן היצע מגוון של מודלים להתחדשות עירונית המאפשרים התאמה לצרכים ולאופי ההתחדשות במקום.
4. קהילה וזהות מקומית – התחדשות עירונית טובה מכבדת ומחזקת את מעורבות הקהילה בתהליכי תכנון וקבלת ההחלטות. באמצעות שיתוף ניתן לתת ביטוי לידע המקומי ולחזק את זהות התושבים.
*ניתן לראות השוואות כלכליות נוספות במסמך: בחינת היבטים כלכליים וכלים למימון התחדשות עירונית
1. תכנית אב להתחדשות עירונית. מיפוי תהליכי ההתחדשות המתבצעים ומאושרים כיום; כתיבת תכניות מדיניות להתחדשות: שכונות, התחדשות מרכז העיר וצירים ראשיים בעיר המהווים את הבסיס לניהול תהליכי ההתחדשות העירונית; בחירת פרויקטים חלוציים בשכונות היכולים לשמש זרז לפרויקטים; קביעת מעורבות כל מחלקה בעירייה בתהליכי ההתחדשות העירונית.
2. שילוב הציבור בתהליכי ההתחדשות. נוהל מחייב של שיתוף הציבור בתהליכי התחדשות.**
3. מערך ארגוני. מינוי בעל תפקיד/ גוף עירוני להתחדשות עירונית - האחראי על ליווי, תכנון, ניהול וביצוע תהליכי ההתחדשות העירונית השומר ומייצג את טובת הציבור; הכשרת עובדים קהילתיים בתחום ההתחדשות העירונית; הכשרת מחלקות העירייה בסדרת סדנאות מקצועיות על תכנון והתחדשות עירונית.
4. מודלים כלכליים:
-
מתן הטבות - במקומות בהם מנגנוני ההתחדשות העירונית הנפוצים אינם כלכליים יש לבדוק אפשרות למתן מענקים, תמריצים ליזמים להעלאת כדאיות פרויקט במקום.
-
ניוד זכויות בניה - העברת זכויות הבניה ממקום בו לא ניתן לממש אותם לאזור אחר בו ניתן ורצוי להעניק זכויות בניה.
-
הלוואות להתחדשות עירונית - מתן הלוואות בתנאים נוחים למטרות התחדשות המרחב העירוני במקומות בהם יש מגבלה של כדאיות כלכלית לתהליכי התחדשות עירונית.***
**דוגמא לכלי לשיתוף ציבור: 'כי האדם הוא העיר'
***לקריאה מורחבת על התחום הכלכלי: בחינת היבטים כלכליים וכלים למימון התחדשות עירונית
-
ביצוע התחדשות עירונית בשלביות
-
העדפת בינוי בשטח מבונה קיים (עיבוי), על פני שטחים פתוחים בפאתי העיר. דוגמאות להתחדשות שכונות במרקם הבנוי, המעבדה להעצמה עירונית
-
שמירה על קנה מידה מקומי וקטן יחסית של גודל המרחב העובר התחדשות עירונית (להימנע מהתחדשות של אזורים / שכונה שלמה בבת אחת)
-
שיפור איכות התחבורה הציבורית כשלב מקדים ומקביל להתחדשות עירונית
-
הטמעת עקרונות מסמך ישראל עירונית 2050 וכלים להתחדשות עירונית של עמותת מרחב.
כיום רווחת הגישה המקדמת הקמת שכונות חדשות בפאתי הערים מתוך חשיבה כי הן ישפרו ויקדמו את העיר. על פי מחקר שנערך בעמותת מרחב בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ואונ' בן גוריון, הממצאים מראים שהשכונות החדשות הנבנות מחוץ לעיר יוצרות הפרדה חברתית ומרחבית בין קבוצות אוכלוסייה. הקהילות הצעירות המבוססות כלכלית עוזבות את מרכזי הערים ומשתקעות בשכונות החדשות. כאשר הקמתן של שכונות אלה משפיעה על ההידרדרות המהירה של השכונות הוותיקות במרכזי הערים. היא מביאה להזדקנות האוכלוסייה בשכונות, ירידה במעמד הסוציו-אקונומי ובמחירי הדיור בהן. השכונות החדשות מסיטות את המשאבים העירוניים אליהן, זוכות להשקעה גדולה יותר במרחב הציבורי, במבני הציבור ובאופן כללי התחזוקה השוטפת בהן איכותית יותר. תהליך ההיבדלות המרחבי בין השכונות החדשות לוותיקות לא מעלה את מספר התושבים בעיר אלה יוצר הגירה פנים עירונית של השכבות המבוססות יותר מהשכונה הוותיקה לשכונה החדשה ולכן הניסיון להתחדשות העיר על ידי משיכת אוכלוסייה חדשה לשכונות אטרקטיביות מובילה בפועל להחלשת התושבים הקיימים ואיננה מקדמת את העיר כפי שנהוג לחשוב.
לקריאת המחקר: ההשפעה החברתית של הקמת שכונות בפאתי הערים
מרחב, התנועה לעירוניות בישראל, היא עמותה ציבורית, המקדמת מזה כעשור וחצי שינוי בתכנון העירוני בישראל. העמותה מקדמת מציאות של איכות חיים עירונית טובה בישראל, הבאה לידי ביטוי במרחב עירוני רב-הזדמנויות פרטיות וציבוריות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות. מרחב ציבורי שבמרכזו האדם והקהילה, והוא מעודד שימור ופיתוח זהות מקומית. על מנת לחולל שינוי חיובי בתחומים אלו, מרחב עוסקת ביצירת ידע תכנוני מעמיק ובניסוח כלים לעירוניות, אותם היא מוסרת, באמצעות הסברה, סדנאות והכשרות למקבלי ההחלטות, אנשי המקצוע, ומגוון קבוצות משפיעות ובעלות עניין השותפות לבניית המרחב.
www.miu.org.il
רקע
עקרונות מדיניות
100 ימים ראשונים
עקרונות לתכנון התחדשות עירונית
מידע נוסף
מרחב עירוני ציבורי
מרחב עירוני ציבורי כולל את הרחובות, הכיכרות, הגינות, הפארקים ומבני הציבור הבונים את העיר ונותנים לה את אופייה והם לב ליבה של כל פעילות משותפת קהילתית, יצירתית ועסקית בעיר, יומיומית או מיוחדת במינה כאחד. המרחב הציבורי בעיר משפיע באופן ישיר וניכר על איכות חיי התושבים ולכן עיר טובה היא עיר המזמינה שהייה במרחב הציבורי.
מרחב ציבורי טוב הוא:
-
איכותי, נוח ומזמין.
-
עונה על צרכים מגוונים של קבוצות שונות בקרב הציבור, מותאם לזהותם ומתפקד כמרחב שמיש עבור כלל האוכלוסייה מגיל ילדות ועד גיל זקנה.
-
מכיל שימושים מגוונים, למשל: שילוב של שטחי ספורט ופנאי, מבנה ציבור וקיוסק / בית קפה
-
נצפה לאנשים מן הרחוב ומייצר תחושה של ביטחון אישי לכל אזרח ובפרט לילדים, נשים ומבוגרים
-
קרוב ונגיש לפעילות עירונית הכוללת מסחר, תעסוקה ומגורים
-
קרוב ונגיש לתחבורה ציבורית
-
מתפתח מיוזמות קהילתיות
מה יוצר עיר בעלת מרחב ציבורי טוב?
1. המרחב הציבורי מעצב ובונה את המבנה העירוני.
2. מבנה עירוני מאפשר רצף של מרחבים ציבוריים איכותיים ומגוונים
-
שטחים וחללים ציבוריים פתוחים בעיר צריכים להוות 45% ל 55% משטח העיר. יחס זה בין שטחים ציבוריים ופרטיים בעיר צריך להתקיים במאזן שכונתי ולא רק במאזן עירוני
-
מרחק ההליכה של התושב משטח ציבורי פתוח משמעותי (כיכר, גן ציבורי) צריך להיות סביר ונוח להליכה ברגל, כלומר לא יותר מ 400 מ'
3. תחושת שייכות מתמשכת והתאמת המרחב הציבורי לזהות המקומית של העיר ותושביה.
4. התפתחות דינאמית ורבת מוקדים המבוססת על שיתוף פעולה בין התושבים והרשות המקומית.
1. עיצוב ותכנון מרחב ציבורי איכותי בר-קיימא - המרחב הציבורי מהווה את המוקד העיסוק המרכזי בעיר בשל היותו המקום בו מתרחשת הפעילות החברתית והקהילתית ועל כן יש להניח יסודות ועקרונות ברורים לשמירה על איכות וניהול תהליך שיפור מתמיד.
2. מרחב ציבורי שוויוני ומכליל - המרחב הציבורי צריך להיות מקום המאפשר פעילות נגישה לכלל הקהילות. חשוב להקפיד על רגישות והתאמת תכנון ועיצוב המרחב לתמונת המצב החברתית המקומית
3. עיצוב ותכנון המרחב הציבורי בתהליכי תכנון משתפים - המרחב הציבורי שייך לכלל התושבים והקהילות ולכן יש לנהל ממשק ישיר ודינמי בין הקהילות לרשות ולצוות התכנון.
4. חיזוק זהות מקומית - במרחב הציבורי מתקיימת הפעילות של הקהילות המקומיות ויש לו ערך חשוב ביצירת זיקה וזהות מקומית של התושבים. חשוב ש לשמר ולחזק את המגוון התרבותי הקיים בעיר ובא לידי ביטוי במרחב הציבורי.
1. למידת המצב הקיים -
-
עדכון תמונת מצב עירונית על רמת השימוש, אופי השימוש ורמת התחזוקה של המרחב הציבורי על כל סוגיו, לרבות:
- שביעות רצון התושבים מהמרחב הציבורי על ידי סקר ומפגשי תושבים
- מיפוי המרחבים הציבוריים הדורשים השקעה וטיפול מעבר לתחזוקה היומיומית
-
למידת התכניות המקודמות בעיר להתחדשות ויצירת המרחב הציבורי והגברת המאמץ לשילוב התושבים בתהליכי התכנון של תכניות אלו,
-
סקירה של פרויקטים משמעותיים אשר בוצעו במרחב הציבורי בשנתיים האחרונות ומעקב אחר הצלחתם
דוגמא לניתוח איכות המרחב העירוני הציבורי , פיילוט קריית גת
2. הכנת תכנית אב ומדיניות כוללת למרחב הציבורי בעיר – התכנית תכלול מסקנות נלמדות מסקרים על הקיים, עקרונות לתכנון ולמדיניות וזיהוי הזדמנויות להתחדשות ויצירת מרחב ציבורי איכותי בעיר. כתיבת הנחיות המתייחסות באופן פרטני ל:
-
עיצוב מרחב הרחוב
-
פארקים וטבע עירוני
-
גינות שכונתיות
-
עיצוב דופן המבנה למרחב הציבורי
-
תחזוקה וניהול שוטף
חומרים מקצועיים המהווים בסיס לכתיבת עקרונות והנחיות לתכנון המרחב הציבורי:
מסמך ישראל עירונית 2050, המעבדה להעצמה עירונית, 10 כלים לעירוניות
3. כתיבת נוהל מרחבים ציבוריים - כתיבת נוהל לתכנון, ניהול ותחזוקה מרחבים ציבוריים על מנת לשפר את איכות המרחב הציבורי של הרשות לאורך זמן. נוהל המבוסס על: המדדים במסמך 'ישראל עירונית 2050' של עמותת מרחב – מגוון שטחים פתוחים: לקריאת מסמך ישראל עירונית 2050
4. בנייה ומימוש של תהליכים משתפים – קהילה, רשות וצוות התכנון
-
שילוב הקהילה בתהליכים המשפיעים על עיצוב המרחב הציבורי :
דוגמא: שאררט התחדשות לב העיר דימונה
-
כתיבה והטמעת נוהל לשיתוף הציבור בתהליכי התכנון. לדוגמא נוהל תל אביב-יפו
-
דוגמא לכלי לשימוש בתהליכי שיתוף ציבור 'כי האדם הוא העיר' שפתחה עמותת מרחב.
5. הכשרות מקצועיות תקופתיות על תחום תכנון המרחב הציבורי - הכשרת העוסקים בתחומים הקשורים במרחב הציבורי: מחלקת הנדסה, שפ"ע, חינוך, קיימות, רווחה, צעירים וכל גוף רלוונטי נוסף ברשות. בהכשרות ישתתפו מנהלים ועובדי המחלקות. לדוגמא: מכון ראשי ערים לעירוניות, סדנאות למגוון אנשי מקצוע ומחלקות ברשות
הגן נבנה בשעל קרקע פנויה, עם ייעוד לבניית מגדלים וחניון, עליו נאבקו שנים רבות תושבי השכונה. תהליך תכנון הפארק היה ממושך וכלל מספר מפגשי תושבים בהם הגדירו ואפיינו את הצרכים הקהילתיים מהמרחב הציבורי כאשר במהלך סדרת הפגישות השתתפו מגוון אנשים מגילאים שונים. התהליך הביא לתכנון גן רב-שימושי, המותאם למשאלות תושבי השכונה, שונה וייחודי באופיו ובו בריכה אקולוגית, גינה קהילתית, מגוון צמחים ועצים, מרחבי דשא, גינת כלבים, מתקני משחק ומרחבים המאפשרים מפגשים קהילתיים.
מרחב, התנועה לעירוניות בישראל, היא עמותה ציבורית, המקדמת מזה כעשור וחצי שינוי בתכנון העירוני בישראל. העמותה מקדמת מציאות של איכות חיים עירונית טובה בישראל, הבאה לידי ביטוי במרחב עירוני רב-הזדמנויות פרטיות וציבוריות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות. מרחב ציבורי שבמרכזו האדם והקהילה, והוא מעודד שימור ופיתוח זהות מקומית. על מנת לחולל שינוי חיובי בתחומים אלו, מרחב עוסקת ביצירת ידע תכנוני מעמיק ובניסוח כלים לעירוניות, אותם היא מוסרת, באמצעות הסברה, סדנאות והכשרות למקבלי ההחלטות, אנשי המקצוע, ומגוון קבוצות משפיעות ובעלות עניין השותפות לבניית המרחב.
www.miu.org.il
רקע
עקרונות מדיניות
100 ימים ראשונים
דוגמא ישראלית: גן קריית ספר, תל אביב
חינוך לטוב משותף
תנאי ראשון לקידום מערכת חינוך עירונית היא עבודה רב ערוצית מותאמת ומוכוונת בין הארגונים והמערכות השונות הפועלות ומשפיעות במרחב. על מנת לפעול כך, יש להכיר את מערכי החינוך המרכזיים בישראל ואת אופי השחקנים והיחסים בין בעלי העניין המרכזיים.
מערכת החינוך בישראל סבוכה מאוד וכוללת מרחב עצום של מערכות משנה ארציות כמו: חינוך ממלכתי, ממלכתי דתי, עצמאי, חרדי, התיישבותי ולאחרונה אף רשתות לחינוך משלב דתי – חילוני. מערכות ארציות אלו שבסיסם שיוך אידאולוגי – קהילתי, מאופיינות בחלוקת משנה נוספת של שלבי החינוך הגילאי : גיל רך, יסודי, חט"ב ותיכונים (על יסודי) ומוסדות חינוך גבוה –
אוניברסיטאות, מכללות וישיבות.
משרד החינוך מהווה גורם דומיננטי וריכוזי מאוד והשפעתו רבה בכל הנוגע ל: הקצאת משאבים, רגולציה, קביעת סדר יום, הנחיית אופני הפעילות והפעלת מוסדות החינוך, וכמובן בקביעת תכניות הלימוד בישראל. משרד החינוך על מחוזותיו ואגפיו נמצא בקשר הדוק עם מערך החינוך המקומי, של הרשויות המקומיות בישראל שהשפעתו הולכת וגוברת בשנים האחרונות.
הריכוזיות הגדולה מציפה מתחים ומורכבות ביחס למידת האוטונומיה והעצמאות של מערכות החינוך– לרבות מערך החינוך של הרשות המקומית. עוצמת פעילותו ועצמאותו של מערך החינוך המקומי תלויה בחוסנה של הרשות המקומית והיקפיה; כך שלא דומה השפעת מדיניות החינוך של עיריית תל אביב למדיניות החינוך של קרית גת. המתח שבין ריכוזיות משרד החינוך לבין שאיפה לעצמאות ואוטונומיה מתרחש גם ברשתות חינוך, ארגוני מגזר שלישי וכמובן מוסדות החינוך עצמם.
זרקור על מערכות חינוך משמעותיות הפועלות במרחב החינוכי בישראל:
1. המגזר השלישי בישראל כולל בתוכו אלפי עמותות הפועלות בתחומים שונים בחברה הישראלית. נתייחס כאן בעיקר לעמותות (וחל"צ) הפועלות בשדה החינוך. עמותות רבות ממקדות את פעילותן במשיק ולעתים בתוך מוסדות החינוך הפורמאלי, קרי בתי"ס וגנ"י. פעילות זו הוגדר העל ידי משרד החינוך – כפעילות של "גופים מתערבים". מימד נוסף של פעילות העמותות מתרחש בשדה החינוך הלא פורמלי: חוגים, מכינות, תנועות נוער, העצמה חינוכית, מיצוי זכויות, סינגור ועוד.
2. רשתות חינוך - בשנים האחרונות, מתעצמת ומתמקצעת פעילותן של רשתות החינוך האמונות על הפעלת בתי"ס תיכוניים, לעתים יסודיים וגני ילדים. ברשתות החינוך מתקיים מגוון רחב: רשתות עם התמחות בחינוך מקצועי, דמוקרטי, פלורליזם יהודי, מצוינות, מנהיגות, התמחות בטיפול בנערים/ות בסיכון ולעתים בעלות גוון קהילתי כמו אל המעיין, בני עקיבא, בית יעקב ועוד. אופי פעילותן של רשתות החינוך מורכב ונדרשת עבודה משותפת וצמודה עם הרשות המקומית. אופן פעולה נוסף הנו בהתקשרות כקבלן מפעיל מטעם הרשות המקומית. חלק ממוסדות החינוך מופעלים באופן עצמאי יחסית ע"י רשתות החינוך בתוך המרחב העירוני (ראה בית יעקב, אל המעיין כדוג'). אך לאחרונה ניכר מאמץ רב של משרד החינוך להטיל רגולציה כבדה על פעילות רשתות החינוך, לעקר את עצמאותן ולהפכן למעין "קבלני ביצוע- זכיינים". שינוי הסטטוס ותצורת ההפעלה מהווה פגיעה ביכולתן לקיים זהות חינוכית מובחנת של ממש. עם זאת, רשתות החינוך ברובן צברו ידע מקצועי רב ואף התמחויות פדגוגיות שונות, כך שהאפשרות לפעול במשותף עשויה לתרום לכל המעורבים לרבות הפחתת עומס מהרשויות, לאור התשומות הארגוניות העצומות הנדרשות להפעלה תקינה של בתי ספר ומוסדות חינוך.
העקרונות המוצעים מניחים דומות ושונות בין מוסדות שונים, כך לדוגמא, גם בתיכונים במרחב אותה רשות המקומית תתקיים שונות מובחנת ומכבדת בהתייחס ל: קהל היעד של בית הספר, גודלו של בית הספר, מוקדים פדגוגים שבית הספר מבקש לקדם ועוד. להכרה בשונות בין המוסדות יש משמעויות אופרטיביות בין היתר: בהיקף תשומת הלב הניהולית; מעבר מתמיכה אחידה לפרוגרסיבית, ומדיניות של הקצאת משאבים ארוכת טווח, המבקשת לקדם יוזמה והתחדשות. לפיכך ניתן ליצור אופטימום חינוכי תוך בניית מערך פיננסי שמביא למיצוי אופטימאלי של מקורות התקציב השונים והקצאה הוגנת ואפקטיבית של משאבים אלו.
על מנת להחיל את העקרונות שאנחנו מציעים למדיניות מקומית נדרשת למידה מתמדת ומיפוי של מערכת החינוך המקומית. מדיניות זו דורשת השקעה אישית גדולה, מחויבות להשקעת משאבים משמעותיים רציפה וארוכת טווח, תמיכה במנהלים ופחות דגש על רגולציה ופרסום
הישגים ומדדים שונים.
מעורבות אכפתית, הלימה והוגנות, עם עקרונות מפתח להקצאת משאבים מאפשרת. שינוי בחינוך הנו תהליך אטי המחייב תמיכה רציפה, למידה ואפשור. המתח שבין ציפייה להישגים מהירים בכלל ובסביבה הפוליטית בפרט ורצון להתהדר, לבין תהליכים ארוכי טווח גובה את מחירו וללא מרחב נשימה והשקעה מתמדת לא יתרחש שידוד מערכות משמעותי.
עקרונות מדיניות:
1. חינוך אישי – פיתוח הילד עצמו. מערכות מכוונות ליחס אישי; הבניית מערכות המאפשרות עוגנים של תמיכה בנוער והכשרת צוותי החינוך לקיום שיחה משמעותית עם תלמידים.
2. חיבור אקדמיה ותעשייה – מערכות חינוך שמבנות תמונת עתיד שתהווה המשך טבעי לתלמידים ותשרטט את הדרכים המובילות אל העתיד הרצוי.
3. תנועה בין לאומית ופנים עירונית אינטנסיבית. מוזיאונים כעשייה חברתית. אפשור מפגש בין מערכות ובין תרבויות. משלחות נוער תוך הכרה בבין לאומיות ככישור הכרחי.
4. פיתוח מוקדים ללמידה רב ובין תחומית מחד, ומאידך פיתוח למידה ממוקדת של מקצועות. אופי הלמידה יהיה פרוגרסיבי. דהיינו, למידה בין תחומית בשכבות הנמוכות ובשכבות הגבוהות יותר למידה ממוקדת במקצועות המרכזיים. כך למשל למידה בין תחומית במדעים בתחילה ומעבר ללמידה במוקדי פיזיקה ומתמטיקה בהמשך.
5. הבניית מערכת למידה המכלילה את החוץ בתוך התנועה הלימודית. כך למשל ריכוז ימי למידה בארבעה ימי לימוד ויום חמישי יתרחש במרחב העירוני בתוך מוקדי אקדמיה, חברה, תעסוקה, תרבות ועוד.
6. המרחב שבין גוגל לבובר. יכולת להשתלב היטב בעולם מקוון וכן בעולם הטקסטים, תוך למידה והבניית יכולת ללמידה ועבודת צוות מתוך הכרה בערך המפגש.
1. מיפוי מערכת החינוך באמצעות סקר מקדים, אבחון ארגוני- הערכה ראשונית לתוכנית אסטרטגית. תוך הזמנה לריבוי התבוננויות ונקודות מבט שיש בכוחן לאתר נקודות לשינוי, ולהציע כיווני התחדשות רעננים.
2. ועדות היגוי נושאיות בשילוב מומחים מבחוץ. הוועדות יתמקדו בציר נושאי מובחן שסומן במיפוי המקדים כראוי להעצמה כגון הישגים, נשירה וכדומה.
3. חדשנות בחינוך. סימון יעדים חדשניים והקמת ועדות לנושא בהשתתפות מובילים ממערכות החינוך, נציגי הורים ומנהלי ארגונים מרכזיים הפועלים במרחב העירוני.
4. מתווה לתוכנית עבודה עם יעדי מימוש שבין שלוש עד חמש שנים. שינוי במערכות חינוך אורך זמן. העקרונות המנחים לתוכניות העבודה: הלימה בין מקורות לשימושים, (סימון ברור של מתווה תקציבי). הגדרת ציפיות עם שאיפה טובה לתיקון, סימון אופק ואבני דרך.
5. יצירת שותפויות עמוקות המבוססות על קשר של הוגנות, מעורבות ואפשרות של השפעה. לאו דווקא הסכמי "קבלן" ממקום פטרוני אלא שותפות כסוכנות/זרוע ביצוע משפיעה.
6. אופטימום חינוכי. בניית מערך מקצועי ופיננסי של מיצוי מקורות שונים ובראשם משרד החינוך.
7. פיתוח הון אנושי. מחלקת החינוך צריכות להוביל את מערכות המשנה הבית ספריות, גני הילדים, להיערך לבנייה מותאמת של כיתות לימוד, תוך דגש על השתנות ריכוזי אוכלוסייה, קהילות, גילאות ועוד. מחייב התמקצעות מתמדת הן באיוש האנשים והקמת צוותי עבודה מתאימים יחד עם מנכ"ל העירייה.
8. שונות ופתיחות, קידום יוזמות לאפיקי חינוך שונים (דמוקרטי / אנתרפוסופי/ מקצועי וכד) השונות תתבטא גם בהתאמה לקהילות השונות המרכיבות את העיר מחד אך גם תאפשר קליטה של נערים/ות להם מתאימה מסגרת ספציפית. כגון נערים/ות אשר יפרחו בחינוך דמוקרטי אך יתקשו במערכות נורמטיביות. השונות אינה על חשבון רף של איכות ומקצועיות. יש להגדיר את דרישות של איכות ומקצעויות גם בתוך ההקשר של זרמים שונים בחינוך, לרבות חינוך דמוקרטי / חרדי מקצועי ועוד.
9. מבט ותשומת לב לפערים. פערים גם בתוך העיר אינם רק גזירת גורל אלא גם מעשה ידי אדם, שיש בכוחנו לשנות. פילוח מוקדי קושי עירונים יכול לאפשר תגבור ומובילציה של תלמידים למוסדות איכותיים ברחבי העיר.
10. תחרות מנותבת להישגים, למצוינות בתוך ההקשר של תחום בתי הספר. תחרות שאין משמעותה הצבעה על מגרעות אלא עידוד המערכות לשיפור מתמיד. כאשר מתקיים עקרון של מינון והתמחות של בית ספר, יש לבחון את ההישגים בתוך התחום המוצהר של בתי הספר, כבסיס לתוכנית עבודה משותפת עם העיר לשינוי.
11. בחירת הורים מבוקרת. מודל 20/80 ומודלים נוספים הפותחים את את בחירת התלמידים בבתי ספר תיכוניים וחט"ב ומשמרים גמישות מסוימת ביחס לטעמי התלמידים אך נמנעים מרגולציה מלאכותית ומסרבלת. אפשרות נוספת, גמישה יותר תוך הנהגת בחירה על פי רצון תלמידים ובתי הספר אך ניתוב של כ 20% מהתלמידים על פי רצונם גם אם לא נמצאה התאמה ראשונית עם מדיניות הקבלה של בתי הספר.
12. קודם חינוך. ראש העיר מתייצב בראש מערך החינוך ומסמן את חשיבות ההשקעה ותשומת הלב הניהולית והאנושית שתושקע במערכת החינוך.
רקע
עקרונות מדיניות
100 ימים ראשונים
